טראומה אצל ילדים יכולה להיגרם ממגוון אירועים, ולעיתים קשה להגדירם באופן חד משמעי, שכן כל ילד עשוי לפרש את האירועים בצורה שונה. למרות שברור כי פיגועים, תקיפות מיניות ותאונות דרכים הן אירועים טראומטיים, ישנם גם מקרים של אובדן, גירושין, או אפילו חרם בכיתה, שמחלק מהילדים נתפסים גם הם כטראומטיים. לעיתים, ילדים עשויים להתמודד עם טראומה בצורה טבעית, אך ישנם מקרים בהם ההתמודדות הופכת מורכבת יותר ודורשת סיוע מקצועי.
השלכות טראומה על פעוטות וילדים
ילדים שנחשפים לטראומה בטרם הגיעם לגיל 17, נמצאים בסיכון גבוה יותר לעבור משברים פסיכוטיים. בגילאים צעירים, טראומות עשויות להוביל לרגרסיה התנהגותית, כגון חזרה להתנהגויות שטרם גמלו מהם, כמו מציצת אצבע או הרטבה. ילדים עשויים גם לשוחח על הטראומה באופן חזרתי או לשחזר את החוויה דרך משחקים.
כשהילדים גדלים, בגילאי בית הספר, ההתמודדות עם טראומה יכולה להיות פחות אדפטיבית. הם עשויים להימנע מלדבר על הטראומה, לחוות בעיות קשב וריכוז, או לפתח בעיות התנהגותיות כגון אגרסיביות והתבודדות. במקרים קיצוניים יותר, ישנה נטייה להתנהגויות מסוכנות ופריצת גבולות.
הורים ממלאים תפקיד מכריע בפרשנות של ילדיהם את האירועים הקשים. חשוב שההורים ייצרו תחושת רוגע ושגרה לאחר האירוע, וישוחחו עם הילד בהתאמה לגילו על האפשרויות השונות להתמודדות עם המצב. במקרים בהם ההורים מתקשים לספק תמיכה כזו, יש מקום לפנות לעזרה מקצועית.
